גמרא
פירוש
אאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים לִיקְרֵי תְּרֵי מֵהָא וּתְלָתָא מֵהָךְ פָּשׁוּ לְהוּ תְּרֵי.
אָמַר לוֹ זוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי כַּיּוֹצֵא בָּהּ שָׁמַעְתִּי דִּתְנַן בבַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית וִיהִי רָקִיעַ וְתָנֵי עֲלַהּ בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם יְהִי רָקִיעַ בְּאֶחָד.
וְהָוֵינַן בַּהּ בִּשְׁלָמָא יְהִי רָקִיעַ בְּאֶחָד דִּתְלָתָא פְּסוּקֵי הָווּ אֶלָּא בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם חַמְשָׁה פְּסוּקֵי הָווּ וְתַנְיָא גהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים.
וְאִיתְּמַר עֲלַהּ רַב אָמַר דּוֹלֵג וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק.
רַב אָמַר דּוֹלֵג מַאי טַעְמָא לָא אָמַר פּוֹסֵק קָסָבַר כֹּל פְּסוּקָא דְּלָא פַּסְקֵיהּ מֹשֶׁה אֲנַן לָא פָּסְקִינַן לֵיהּ.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר פָּסְקִינַן לֵיהּ וְהָא אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא קָרָא צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִי אֵצֶל רַבִּי חֲנִינָא הַגָּדוֹל וְלֹא הִתִּיר לִי לִפְסוֹק אֶלָּא לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הוֹאִיל וּלְהִתְלַמֵּד עֲשׂוּיִין.
הָתָם טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר הָכָא נָמֵי לָא אֶפְשָׁר.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק מַאי טַעְמָא לָא אָמַר דּוֹלֵג גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִין וּמִשּׁוּם הַיּוֹצְאִין.
מֵיתִיבִי פָּרָשָׁה שֶׁל שִׁשָּׁה פְּסוּקִים קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם וְשֶׁל חֲמִשָּׁה פְּסוּקִים בְּיָחִיד קָרָא רִאשׁוֹן שְׁלֹשָׁה הַשֵּׁנִי קוֹרֵא שְׁנַיִם מִפָּרָשָׁה זוֹ וְאֶחָד מִפָּרָשָׁה אַחֶרֶת וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה לְפִי שֶׁאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים.
וְאִם אִיתָא לְמַאן דְּאָמַר דּוֹלֵג נִדְלוֹג וּלְמַאן דְּאָמַר פּוֹסֵק נִפְסוֹק.
שָׁאנֵי הָתָם דְּאֶפְשָׁר בְּהָכִי.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
רב אמר דולג – כלומר כהן קורא ג׳. ולוי חוזר וקורא פסוק אחד מן הפסוקין שלשה שקרא כהן וב׳ אחרים. נשארו שלשה ישראל קורא אותן.
ושמואל אמר פוסק – כלומר פוסק פסוק אחד לשנים, ועושה השמונה תשעה. וקורין השלשה משלשה שלשה משום דלא איפשר אלא בהכי. ואותבינן עליה דרב מיהא דתניא: פרשה של ששה פסוקין קורין אותה שנים. של חמשה יחיד קורא אותה. קרא אחד שלשה והניח שנים, השיני קורא אותם שנים ופסוק אחד מן הפרשה שלאחריה. ויש אומרים ג׳ – קורין מן הפרשה שלאחריה, שאין מתחילין מן הפרשה פחות משלשה פסוקין. ופריק רב שאני התם דאפשר בהכי – כלומר איפשר לו לקרות מן הפרשה שאחריה. אבל בעיניין בראשית שהשלישי רוצה לקרות ויהי רקיע, ובעיניין צו את בני ישראל דסליק עיניינא, שאי איפשר לשלישי לקרות מן ובראשי חדשיכם דהא רביעי קורא ובראשי חדשיכם. וכיון דלא איפשר להו לקרוא מן הפרשה שאחריה, שאחר רוצה לקרותה, הילכך דולגין. אמר ר׳ יהושע בן לוי הלכה כיש אומרים. ועוד אמר כשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין כך אין משיירין פחות משלשה פסוקין – ומתמהינן השתא ומה התחלה מקיל תנא קמא ואמר ואחד מפרשה אחרת, מחמר יש אומרים ואומר שלשה, שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין. שיורי דחמיר במשייר תנא קמא – ואמר פרשה של חמשה יחיד קורא אותה כולה, ואם קרא שלשה והניח שנים דאיעבד אבל לכתחילה ג׳, שלשה צריך להניח. לא כל שכן דמחמרי יש אומרים – וכיון שאמר הלכה כיש אומרים למה הוצרך לומר כשם שאין מתחילין כך אין משיירין? ופרקינן: מהו דתימא נכנסין שכיחי – והנכנס ששמע שלא קרא מן הפרשה שהתחיל בה אלא פסוק אחד, ולא ידע שכבר קרא מן הפרשה שלפניה שני פסוקין ילך ויאמר הקורא פסוק אחד יצא. לפיכך גזר יש אומרים לקרות המתחיל בפרשה שלשה פסוקין. אבל להניח שני פסוקין בפרשה לא הוה גזר, דהא שומע העולה1 אחריו קורא אותם שני2 פסוקים ושלשה מפרשה אחרת, ולא אתי למיטעא ולמימר דתרי סגיא. ואם תאמר שמא יצא אחר מן הכנסת ולא ישמע מה שקרא מן הפרשה האחרת3 קא משמע לן. ואסיקנא הלכתא דולג, והלכתא אמצעי דולג.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ושמואל אמר פוסק – כלומר פוסק פסוק אחד לשנים, ועושה השמונה תשעה. וקורין השלשה משלשה שלשה משום דלא איפשר אלא בהכי. ואותבינן עליה דרב מיהא דתניא: פרשה של ששה פסוקין קורין אותה שנים. של חמשה יחיד קורא אותה. קרא אחד שלשה והניח שנים, השיני קורא אותם שנים ופסוק אחד מן הפרשה שלאחריה. ויש אומרים ג׳ – קורין מן הפרשה שלאחריה, שאין מתחילין מן הפרשה פחות משלשה פסוקין. ופריק רב שאני התם דאפשר בהכי – כלומר איפשר לו לקרות מן הפרשה שאחריה. אבל בעיניין בראשית שהשלישי רוצה לקרות ויהי רקיע, ובעיניין צו את בני ישראל דסליק עיניינא, שאי איפשר לשלישי לקרות מן ובראשי חדשיכם דהא רביעי קורא ובראשי חדשיכם. וכיון דלא איפשר להו לקרוא מן הפרשה שאחריה, שאחר רוצה לקרותה, הילכך דולגין. אמר ר׳ יהושע בן לוי הלכה כיש אומרים. ועוד אמר כשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין כך אין משיירין פחות משלשה פסוקין – ומתמהינן השתא ומה התחלה מקיל תנא קמא ואמר ואחד מפרשה אחרת, מחמר יש אומרים ואומר שלשה, שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין. שיורי דחמיר במשייר תנא קמא – ואמר פרשה של חמשה יחיד קורא אותה כולה, ואם קרא שלשה והניח שנים דאיעבד אבל לכתחילה ג׳, שלשה צריך להניח. לא כל שכן דמחמרי יש אומרים – וכיון שאמר הלכה כיש אומרים למה הוצרך לומר כשם שאין מתחילין כך אין משיירין? ופרקינן: מהו דתימא נכנסין שכיחי – והנכנס ששמע שלא קרא מן הפרשה שהתחיל בה אלא פסוק אחד, ולא ידע שכבר קרא מן הפרשה שלפניה שני פסוקין ילך ויאמר הקורא פסוק אחד יצא. לפיכך גזר יש אומרים לקרות המתחיל בפרשה שלשה פסוקין. אבל להניח שני פסוקין בפרשה לא הוה גזר, דהא שומע העולה1 אחריו קורא אותם שני2 פסוקים ושלשה מפרשה אחרת, ולא אתי למיטעא ולמימר דתרי סגיא. ואם תאמר שמא יצא אחר מן הכנסת ולא ישמע מה שקרא מן הפרשה האחרת3 קא משמע לן. ואסיקנא הלכתא דולג, והלכתא אמצעי דולג.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״העונה״.
2 בכ״י וטיקן 126 נכפלה מלת ״שני״ (בתחילת השורה).
3 בהגהות חשק שלמה הציע להשלים כאן: ״זה לא שכיח דמנחי ספר תורה ונפקי״.
הערות
Gemara
Peirush